רימון, תמר, תפוח בדבש, ופרי חדש לשהחיינו — מהם הסימנים של ראש השנה, מה מקורם במקורות היהודיים, מה עונת ההבשלה של כל פרי בארץ, ואילו מהם אפשר לגדל בגינה ביתית.
ראש השנה הוא החג שבו הפירות עומדים במרכז השולחן. מנהג הסימנים — אכילת מאכלים ששמם או טבעם רומז לברכה — מקורו בתלמוד הבבלי, מסכת כריתות ו ע"א, שם מובאת האמירה כי אדם רגיל לאכול בראש השנה מאכלים מסוימים כסימן טוב לשנה הבאה. הרשימה התרחבה לאורך הדורות ומשתנה בין עדות. להלן הפירות עצמם, מתי הם מבשילים בארץ, ומה אפשר לגדל בגינה.
הרימון (Punica granatum) הוא סימן הברכה המוכר ביותר, ובנוסחו הרווח אומרים עליו "שיירבו זכויותינו כרימון". מבחינה חקלאית התזמון אינו מקרי: הרימון מבשיל בארץ מספטמבר עד נובמבר, כלומר בדיוק בעונת החג. מספר הגרגירים משתנה מאוד בין פרי לפרי ואינו קבוע — האמרה על 613 גרגירים היא מסורת עממית ולא נתון בוטני. הרימון הוא גם משבעת המינים ואחד מעצי הפרי הקלים ביותר לגידול בארץ: עמיד ליובש, למליחות ולקרקע גירנית.
התמר נאכל כסימן בלשון נופל על לשון (תמר–ייתמו). התמרים בארץ נקטפים באוגוסט עד אוקטובר, ולכן תמרים טריים זמינים בדיוק בחג. התמר הוא משבעת המינים, וה"דבש" המקראי מתפרש במחקר האקדמי ובמסורת ההלכתית כדבש תמרים ולא כדבש דבורים.
התפוח בדבש אינו מוזכר בתלמוד ברשימת הסימנים, והוא מנהג אשכנזי מאוחר יותר המתועד בספרות הראשונים, שנקשר לבקשה לשנה טובה ומתוקה. התפוח אינו גידול ים-תיכוני מובהק והוא דורש שעות קור — בארץ הוא גדל בעיקר בגולן, בגליל העליון ובהרי ירושלים.
בליל השני נהוג להביא לשולחן פרי שטרם נאכל באותה שנה, כדי לברך עליו "שהחיינו". מבחינה מעשית אלה בדיוק הפירות שמבשילים בסתיו ואינם שכיחים במשך השנה: רימון מזן מיוחד, פיג'ואה, שסק סתווי, פיטנגה, ג'בוטיקבה או פרי אקזוטי כמו קרמבולה או פסיפלורה. פרי שאדם אוכל בקביעות לאורך השנה אינו נחשב "חדש" לעניין זה.
בין הסימנים הנוספים המקובלים: קרא (דלעת) — "שייקרע גזר דיננו"; רוביא (לוביה או שעועית) — "שיירבו זכויותינו"; כרתי (כרישה) — "שייכרתו שונאינו"; סילקא (סלק או עלי מנגולד) — "שיסתלקו אויבינו"; וראש כבש או ראש דג — "שנהיה לראש ולא לזנב". רוב הסימנים מבוססים על משחק מילים בארמית ובעברית, ולא על תכונה תזונתית של המאכל.
רימון — ספטמבר עד נובמבר. תמר — אוגוסט עד אוקטובר. תאנה — יולי עד ספטמבר. ענבים — יולי עד אוקטובר. פיג'ואה — אוקטובר עד נובמבר. שסק — מרץ עד מאי, ולכן אינו זמין טרי בחג. גויאבה — אוגוסט עד דצמבר. כלומר רוב פירות החג הם פירות סתיו אמיתיים, לא פירות מיובאים.
הרימון הוא הבחירה הראשונה: עמיד, נשיר, פורח באביב בפרחים אדומים, ומבשיל בדיוק בזמן. שתיל רימון בקרקע מניב יבול ראשון תוך שנתיים-שלוש. התמר דורש חום ויובש בהבשלה ומתאים בעיקר לבקעת הירדן, לים המלח ולערבה. התאנה מתאימה כמעט לכל אזורי הארץ וגם לעציץ גדול. לפרי חדש מקורי לשהחיינו אפשר לשתול פיג'ואה, פיטנגה או ג'בוטיקבה — כולם מבשילים בסתיו.
בפירות שגדלים בארץ חלים דיני ערלה, תרומות ומעשרות ושמיטה. בשאלות מעשיות — ובמיוחד בעץ שנשתל לאחרונה או בשנת שמיטה — יש להיוועץ ברב מוסמך.
- תלמוד בבלי, מסכת כריתות ו ע"א; מסכת הוריות יב ע"א.
- שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקפ"ג.
- Zohary, D., Hopf, M., & Weiss, E. (2012). *Domestication of Plants in the Old World*. Oxford University Press.
- משרד החקלאות ופיתוח הכפר, שירות ההדרכה והמקצוע (שה"מ) — מדריכי גידול רימון ותמר.
רימון (Punica granatum) – מדריך גידול, זנים ותכונות בריאות
נושאים: פירות ראש השנה, סימנים בראש השנה, רימון ראש השנה, פרי חדש לשהחיינו, תפוח בדבש, פירות ארץ ישראל, שבעת המינים, גידול רימון, גידול תמר
קטלוג השתילים של משתלת מלאו את הארץ — עצי פרי נדירים וטרופיים, משלוח לכל הארץ.