פאו פאו הוא בן משפחת האנונה היחיד שגדל באקלים ממוזג וקר. טעם של מנגו-בננה, עץ נשיר שצריך קור חורפי — למי הוא מתאים בארץ ואיך מגדלים אותו נכון.
**זמין במשתלה:** [שתיל פאו פאו למכירה — לעמוד פאו פאו בקטלוג: זנים, גדלים ומחירים](/plant/asimina-triloba).
פאו פאו אמריקאי הוא עץ נשיר קרוב למשפחת האנונות, אך דורש חורף קר יותר מרוב האנונות הטרופיות. בישראל הוא מתאים בעיקר לאזורי ההר והצפון ובדרך כלל דורש שני זנים להאבקה.
- **שם מדעי:** Asimina triloba
- **אקלים:** ממוזג עם מנות קור
- **האבקה:** שני זנים שונים מומלצים
- **שתיל צעיר:** זקוק להגנה משמש חזקה
**פאו פאו הוא פפאיה?** לא; אלה צמחים שונים לחלוטין. **אפשר לגדל במישור החוף?** החורף עשוי להיות חם מדי לזנים מסוימים. **למה צריך שני זנים?** האבקה בין זנים משפרת מאוד את הסיכוי לחנטה.
פאו פאו (Asimina triloba) הוא מקרה חריג ומרתק: הוא שייך למשפחת השיפולביים (Annonaceae) — משפחת האנונה, הצ'רימויה והגרוויולה — אך בניגוד לכל קרוביו הטרופיים, מוצאו ביערות הנשירים של מזרח ארצות הברית והוא עומד בקור של 25- מעלות צלזיוס.
הפרי הוא הפרי האכיל הגדול ביותר שמקורו בצפון אמריקה: מוארך, 7-15 ס"מ, בשר צהוב קרמי וטעם עשיר של בננה, מנגו ווניל. אי אפשר לקנות אותו בחנויות כמעט בשום מקום בעולם — הוא נרקב תוך ימים ספורים.
הפאו פאו **דורש קור חורפי**: כ-400 שעות קור מצטברות מתחת ל-7°C, ותקופת מנוחה אמיתית. זהו ההפך הגמור מכל שאר בני משפחת האנונה.
המשמעות המעשית: באזורי החוף החמים, בשפלה, בבקעה ובערבה הוא כמעט ולא יצליח להניב. האזורים המתאימים בארץ הם **הרי הגליל העליון, הגולן, הרי ירושלים ואזורים גבוהים וקרירים אחרים**. מי שגר במרכז החם ורוצה פרי דומה — עדיף לו לגדל אנונה או צ'רימויה.
בנוסף, העץ אינו אוהב חום יבש ושרב: עלים גדולים מאוד מאדים הרבה מים, ורוח יבשה גורמת לשריפת שוליים.
עץ צעיר זקוק לצל חלקי בשנתיים הראשונות — בטבע הוא נובט בתת-יער מוצל. רק לאחר ההתבססות מעבירים אותו הדרגתית לשמש מלאה, שם הוא נותן יבול טוב יותר. בארץ עדיף בכל מקרה מיקום עם הגנה מהשמש החזקה של אחר הצהריים בקיץ.
קרקע: עמוקה, מנוקזת, עשירה בחומר אורגני, pH 5.5-7. הוא אינו אוהב קרקע גירנית וכבדה — בקרקע ישראלית טיפוסית מומלץ לשפר בקומפוסט ולשתול על תלולית.
השורשים שבירים ורגישים להעברה. עדיף לשתול שתיל מיכל צעיר ולא שתיל בוגר עם שורש מסולסל.
זו הנקודה שמכשילה את רוב המגדלים. הפאו פאו:
1. **אינו פורה לעצמו** — צריך שני עצים ממקורות גנטיים שונים (שני זנים, או שני שתילי זרע נפרדים).
2. **מואבק בזבובים וחיפושיות ולא בדבורים** — הפרחים בצבע חום-סגול וריחם עדין ומעופש, מה שמושך זבובי נבלות. ביעילות נמוכה.
3. **פרוטוגיני** — הצלקת בשלה לפני האבקנים באותו פרח, כך שהאבקה עצמית מאותו פרח כמעט בלתי אפשרית.
הפתרון הפרקטי: **האבקה ידנית**. אוספים אבקה במברשת קטנה מפרח שאבקניו מפוררים ואבקתו חופשית, ומעבירים לצלקת מבריקה ולחה בפרח של עץ אחר. חוזרים על כך במשך כמה ימים.
השקיה: קבועה ועקבית בעונת הצימוח, עם חיפוי קרקע עבה. בחורף, בזמן שהעץ נשיר, מפחיתים מאוד.
דישון: דשן מאוזן באביב ובתחילת הקיץ. העץ אינו זללן.
גיזום: מינימלי. מסירים ענפים יבשים ומצליבים בסוף החורף. ריכוז הפרי הוא על צימוח של השנה הקודמת, ולכן גיזום חזק פוגע ביבול.
שתיל מזרע מניב בדרך כלל לאחר 5-8 שנים; שתיל מורכב מקצר את זה ל-3-4 שנים ומבטיח איכות פרי. זרע דורש ריבוד קר לח (סטרטיפיקציה) של 90-120 ימים ב-2-7°C, ואסור לו להתייבש.
זנים מוכרים בעולם: 'Shenandoah', 'Susquehanna', 'Sunflower', 'Mango', 'Allegheny'.
הפרי בשל כשהוא נותן ללחיצה עדינה, הריח מתעצם והצבע נוטה לצהבהב. הוא נושר מהעץ כשהוא בשל מאוד. בטמפרטורת החדר הוא נשמר 2-3 ימים בלבד, בקירור עד כשבועיים. זו הסיבה שהוא נשאר פרי של גינות ושווקי איכרים.
**אוכלים רק את הבשר.** הזרעים והקליפה אינם אכילים. הצמח מכיל אצטוגנינים (בהם אסימיצין) — תרכובות ניאורוטוקסיות ופוטנציאלית מזיקות בכמות. אצל חלק מהאנשים גם הבשר גורם לרגישות עיכולית או לתגובה עורית; מומלץ להתחיל בכמות קטנה.
אצטוגנינים ממשפחת האנונה נבדקו במחקר בהקשר של קשר אפשרי למחלות ניווניות עצביות בצריכה כרונית גבוהה (בעיקר בהקשר של Annona muricata). לכן: פרי טרי מדי פעם — סביר; צריכה יומיומית מרוכזת או תוספי תמצית — לא מומלצת.
הפאו פאו עשיר יחסית לפרי טרי: כ-80 קק"ל ל-100 גרם, עם ויטמין C, מגנזיום, ברזל, אשלגן וחומצות אמינו — פרופיל תזונתי טוב מזה של תפוח, ענבים ותפוז ברוב המדדים המינרליים.
- Kentucky State University — Pawpaw Research Program, grower guides.
- Pomper, K. W. & Layne, D. R. (2005). The North American pawpaw: botany and horticulture. *Horticultural Reviews*, 31, 349-381.
- Callaway, M. B. (1992). *The pawpaw (Asimina triloba)*. Kentucky State University publication.
- Potts, L. F. et al. (2012). Annonacin in Asimina triloba fruit: implications for neurotoxicity. *NeuroToxicology*, 33(1), 53-58. DOI 10.1016/j.neuro.2011.10.009
- USDA FoodData Central — Pawpaw, raw.
נושאים: פאו פאו, Asimina triloba, pawpaw, אנונה צפונית, עצי פרי נשירים, גידול פאו פאו, פרי נדיר, אסימינה, עץ פאו פאו, פאו פאו בישראל
קטלוג השתילים של משתלת מלאו את הארץ — עצי פרי נדירים וטרופיים, משלוח לכל הארץ.