המרולה הוא עץ הסוואנה שממנו מפיקים את שמן המרולה ואת ליקר האמארולה. מה באמת יש בפרי, האם פילים משתכרים ממנו, ואיך מגדלים אותו בארץ.
**זמין במשתלה:** [שתיל מרולה למכירה — לעמוד מרולה בקטלוג: זנים, גדלים ומחירים](/plant/sclerocarya-birrea).
מרולה היא עץ אפריקאי דו־ביתי ברובו, ולכן להנבה בטוחה נדרשים עצי זכר ונקבה או שתיל שמינו ידוע. היא מתאימה לאזור חם, לשמש מלאה ולקרקע מנוקזת.
- **מוצא:** אפריקה שמדרום לסהרה
- **האבקה:** לרוב זכר ונקבה נפרדים
- **אור:** שמש מלאה
- **פרי:** צהוב, ארומטי, עם גלעין קשה
**מרולה גדלה בישראל?** אפשרית באזורים חמים ומוגנים, אך הניסיון המקומי מוגבל. **צריך שני עצים?** בדרך כלל כן, מפני שהמין דו־ביתי ברובו. **מה מפיקים מהפרי?** משקאות ומזון; מהזרע מפיקים שמן.
המרולה (Sclerocarya birrea) הוא אחד העצים החשובים ביותר בסוואנה האפריקאית — מקור מזון מסורתי בדרום אפריקה, בנמיביה ובבוצואנה, והבסיס לשני מוצרים מסחריים מוכרים: שמן המרולה הקוסמטי וליקר האמארולה.
הוא שייך למשפחת האלתיים (Anacardiaceae), כלומר קרוב משפחה של המנגו, האמברלה והפיסטוק.
עץ נשיר בינוני-גדול, 9-18 מטר, עם נוף רחב ופרוס וקליפה אפורה מתקלפת. הוא **דו-ביתי** — כלומר יש עצים זכריים ועצים נקביים, ורק הנקביים נותנים פרי. כדי לקבל יבול צריך עץ נקבי ומקור אבקה זכרי בסביבה, או עץ נקבי מורכב.
המרולה עמיד יובש באופן יוצא דופן, ומשיר עלים בעונה היבשה כאסטרטגיית הישרדות.
הפרי עגול, בקוטר 3-4 ס"מ, נושר ירוק ומבשיל על הקרקע לצבע צהוב. הקליפה עבה, הבשר לבנבן, עסיסי מאוד וחמצמץ-ארומטי, ובתוכו גלעין קשה עם 2-3 זרעים שמניים ואכילים.
ויטמין C: כאן נמצא היתרון הבולט של הפרי. מחקרים מדדו ריכוזים גבוהים משמעותית מאלה של פרי הדר — בטווח מדווח של כ-150-400 מ"ג ויטמין C ל-100 גרם בשר פרי, בתלות במקור ובבשלות.
שמן המרולה מופק מהזרעים בכבישה קרה. הרכבו נשלט על ידי חומצה אולאית (כ-70-78%), ולצדה חומצה פלמיטית וחומצה לינולאית, וכן טוקופרולים וסטרולים. הרכב זה מקנה לו יציבות חמצונית גבוהה ומרקם קל שנספג מהר — הסיבה לפופולריות שלו בקוסמטיקה.
מבחינה מחקרית: קיימים מחקרי מעבדה על פעילות נוגדת חמצון ועל השפעה מיטיבה על לחות העור. מחקרים קליניים גדולים בבני אדם מועטים, ולכן יש להתייחס לשמן כמוצר טיפוח ולא כטיפול רפואי.
הסיפור לפיו פילים משתכרים מפירות מרולה מותססים התפרסם בעיקר בזכות סרטים דוקומנטריים. עבודה מדעית שבחנה זאת (Morris, Humphreys & Reynolds, 2006) הראתה שהדבר בלתי סביר פיזיולוגית: כדי להגיע לשכרות פיל היה צריך לאכול כמות עצומה של פרי מותסס במיוחד בזמן קצר. פילים אכן אוהבים מאוד מרולה ואוכלים את הפרי הטרי, אך לא משתכרים ממנו.
המרולה מתאים לאזורים החמים של הארץ. הוא עמיד ליובש קיצוני אך **רגיש לקור** — כפור פוגע בו, ולכן באזורים הרריים או בצפון קר יש להגן עליו בחורף או לגדלו בעציץ גדול.
אזורים מומלצים: בקעת הירדן, הערבה, אילת, השפלה ואזור החוף החם. קרקע: מנוקזת, חולית או קלה; המרולה אינו סובל קרקע רוויה.
השקיה: בשנתיים הראשונות סדירה לביסוס, ולאחר מכן מעט מאוד. עודף מים הוא הסכנה העיקרית, לא היובש.
ריבוי: ריבוי מזרעים פשוט אך אינו מאפשר לדעת מראש אם יתקבל עץ זכרי או נקבי, וההנבה מתחילה רק לאחר כ-6-10 שנים. הרכבה על כנת זרע מקצרת את הזמן ומבטיחה עץ נקבי.
בדרום אפריקה מכינים מהפרי משקה מסורתי מותסס, ריבות ומיצים; הזרעים נאכלים כאגוזים; העלים והקליפה שימשו ברפואה מסורתית. לקליפה מיוחסות במחקרי מעבדה פעילויות אנטי-מיקרוביאליות ונוגדות דלקת, אך שוב — ללא בסיס קליני מספיק לשימוש עצמי.
- Royal Botanic Gardens, Kew — Plants of the World Online: *Sclerocarya birrea*.
- Hall, J. B., O'Brien, E. M. & Sinclair, F. L. (2002). *Sclerocarya birrea: a monograph*. University of Wales, Bangor.
- Morris, S., Humphreys, D. & Reynolds, D. (2006). Myth, marula and elephant. *Physiological and Biochemical Zoology*, 79(2), 363-369. DOI 10.1086/499983
- Mariod, A. A. & Abdelwahab, S. I. (2012). *Sclerocarya birrea* (marula): composition and uses. *Journal of the American Oil Chemists' Society*, 89, 161-169.
- Mokgolodi, N. C. et al. (2011). Marula: nutritional and medicinal value. *Forestry Studies in China*, 13, 333-340.
נושאים: מרולה, שמן מרולה, Sclerocarya birrea, עץ מרולה, אמארולה, פרי אפריקאי, עצים עמידים ליובש, פרי מרולה, גידול מרולה, שתיל מרולה
קטלוג השתילים של משתלת מלאו את הארץ — עצי פרי נדירים וטרופיים, משלוח לכל הארץ.