הפיג'ואה (Acca sellowiana) הוא שיח ירוק-עד עם פרי ארומטי שמשלב טעמים של אננס, גויאבה ומנטה. במדריך זה נסקור את תנאי הגידול, הזנים המומלצים בישראל והערכים התזונתיים יוצאי הדופן של הפרי.
הפיג'ואה (שמה המדעי Acca sellowiana, ולעיתים נכתב גם פג'ויה) הוא אחד עצי הפרי הסובטרופיים המעניינים ביותר שאפשר לגדל בישראל. מקורו בדרום ברזיל, אורוגוואי, פרגוואי וצפון ארגנטינה, והוא משתייך למשפחת ההדסיים (Myrtaceae).
מדובר בשיח ירוק-עד שמגיע לגובה של 3–5 מטרים, עם עלים כסופים מצידם התחתון ופריחה אדומה-לבנה מרהיבה במאי-יוני. הפרי הירוק-אובלי בשל בין מרץ לאפריל, ולו טעם ייחודי שמשלב אננס, גויאבה ומנטה.
הפיג'ואה הוא אחד מעצי הפרי הסובטרופיים העמידים ביותר לקור: הוא שורד טמפרטורות של עד 10°C- ללא נזק משמעותי. בישראל הוא מצליח כמעט בכל אזורי הארץ — מהגליל ועד מרכז הארץ, וגם באזורים הרריים יותר.
התנאים האידיאליים הם שמש מלאה (לפחות 6 שעות ביום), קרקע מנוקזת היטב עם pH של 5.5–7.0, והשקיה סדירה אך לא מוגזמת. הצמח דורש 50–200 שעות קור חורפי כדי לפרוח כראוי.
בקטלוג שלנו מוצעת פיג'ואה (Acca sellowiana) כמין — ללא הבטחת זן־משנה מסחרי ספציפי, מכיוון שרוב השתילים בשוק המקומי אינם מתועדים בזן ברור. חשוב לדעת שרוב שתילי הפיג'ואה דורשים **האבקה צולבת** — מומלץ לשתול לפחות שני עצים ממקורות שונים כדי להבטיח קטיף משמעותי. גם זנים "מאביקים־עצמם" יניבו יבול גדול יותר עם האבקה צולבת. לפני קנייה — ודאו עם המשתלה אם השתיל מזוהה בזן ברור או לא.
הפיג'ואה הוא סופרפוד אנטי-אוקסידנטי של ממש. הפרי עשיר בפוליפנולים (2,500–3,800 מ"ג GAE ל-100 גרם משקל טרי) — בעיקר פלבונואידים כמו קוורצטין וקמפפרול, וחומצה אלגית. הוא מכיל ויטמין C בריכוז של 20–40 מ"ג ל-100 גרם — פי 2–3 מתפוח — ופוליסכרידים אימונו-מודולטוריים שמחזקים את מערכת החיסון.
מאפיין ייחודי לפיג'ואה הוא תכולת יוד גבוהה יחסית (10–15 מק"ג ל-100 גרם) — נדיר בעולם הצומח ומועיל לתפקוד בלוטת התריס. הנתונים מבוססים על מחקרים שפורסמו בכתבי עת מדעיים בתחום הכימיה התזונתית.
פריחת הפיג'ואה היא אחד המראות היפים בגן. הפרחים בעלי עלי כותרת לבנים-ורודים ומלאי צוף, ומושכים ציפורי שיר ודבורים. במקור הצמח הואבק על ידי ציפורים הניזונות מעלי הכותרת הבשרניים. בישראל ההאבקה מתבצעת בעיקר על ידי דבורים, ולכן חשוב לעודד דבורת דבש בגן.
הפיג'ואה אינו דורש גיזום אינטנסיבי. גיזום קל בסוף החורף (פברואר-מרץ) לדילול ענפים מצטלבים מספיק. הצמח גדל לאט יחסית בשנים הראשונות ומתחיל לתת פרי כעבור 3–4 שנים משתילה.
מעבר לפרי ולערכים התזונתיים, הפיג'ואה מתפקד מצוין כגדר חיה ירוקה-עד, כצמח נוי עצמאי או כחלק מגן מאכל מגוון. עמידותו לקור, ליובש יחסי ולמגוון סוגי קרקעות, יחד עם תחזוקה נמוכה, הופכים אותו לבחירה מצוינת גם למתחילים בגידול עצי פרי נדירים.
📞 רוצים לשתול פיג'ואה בגינה שלכם? צרו קשר ונבחר יחד את הזנים המתאימים ביותר לאזור ולתנאים הספציפיים שלכם.
מכיוון שרוב שתילי הפיג'ואה בשוק הישראלי אינם מתועדים בזן, מומלץ לשתול לפחות שני עצים ממקורות שונים במרחק של עד 10–15 מטר זה מזה — כך שדבורים יוכלו להעביר אבקה ביניהם בקלות. עצים בודדים עשויים לפרוח יפה אך להניב מעט מאוד פרי, גם אם הם מוגדרים כ"מאביקי עצמם".
מעבר לגיזום הדילול הבסיסי, ניתן לעצב את הפיג'ואה כגדר חיה על ידי גיזום קיץ קל שמעודד התפצלות. ריבוי בהברכת אוויר אפשרי אך פחות נפוץ בפיג'ואה מאשר ייחורים או הרכבה; ענף שהוברך ונותק מהעץ האם נחשב לצמח עצמאי חדש, וספירת הערלה שלו מתחילה מחדש ממועד הניתוק.
הפיג'ואה עמידה יחסית למזיקים, אך עלולה לסבול מכנימות קשקש ומזבוב פירות בעונת ההבשלה. איסוף פרי נשור וניקיון סביב העץ מפחיתים משמעותית את הנזק. עודף השקיה עלול לגרום לריקבון שורשים בקרקעות כבדות.
בניגוד לרוב הפירות, פרי הפיג'ואה אינו נקטף מהעץ — הוא מבשיל ונופל מעצמו. יש לאסוף מהקרקע מדי יום ולתת לפרי לרכך מעט בטמפרטורת חדר לפני אכילה. הפרי מחזיק כשבוע במקרר, וניתן גם לקצוץ ולהקפיא את הבשר לשימוש בשייקים וקינוחים.
פיג'ואה (Acca sellowiana) — הפרי הניו־זילנדי הריחני עם טעם של ליצ'י־אננס
קטלוג השתילים של משתלת מלאו את הארץ — עצי פרי נדירים וטרופיים, משלוח לכל הארץ.