מה ההבדל בין קלמנטינה, מנדרינה, טנג'רין ואור? מדריך מלא לגידול הדרי מנדרינה בגינה או בעציץ — זנים, כנות, השקיה, גיזום והתמודדות עם מינר עלים.
**זמין במשתלה:** [שתיל קלמנטינה למכירה — לעמוד קלמנטינה בקטלוג: זנים, גדלים ומחירים](/plant/citrus-clementina).
קלמנטינה היא קבוצה בתוך עולם המנדרינות, ועצי מנדרינה מורכבים מתאימים היטב לגינה הישראלית. שמש מלאה, כנה מותאמת לקרקע והשקיה אחידה הן הבסיס לפרי מתוק.
- **עונה:** סתיו עד חורף, לפי הזן
- **אור:** שמש מלאה
- **זנים בישראל:** מיכל, אודם ואור
- **כלי:** 50 ליטר ומעלה לזן מתאים
**מה ההבדל בין קלמנטינה למנדרינה?** מנדרינה היא הקבוצה הרחבה; קלמנטינה היא טיפוס בתוכה. **למה יש חרצנים?** האבקה מהדרים סמוכים עשויה להגדיל את מספרם. **מתי גוזמים?** בסוף החורף, ורק גיזום מתון.
מנדרינה היא שם כולל לקבוצת הדרים ממין Citrus reticulata וכלאיו — קבוצה שהיא אחת משלושת מיני האב של כל ההדרים בעולם, לצד האתרוג (C. medica) והפומלו (C. maxima). כמעט כל ההדרים המוכרים לנו, כולל התפוז והלימון, הם כלאיים של השלושה.
**מנדרינה** היא שם הקבוצה כולה. **קלמנטינה** היא זן מנדרינה ספציפי (C. clementina), כלאיים של מנדרינה עם תפוז מר, שהתגלה בסוף המאה ה-19 באלג'יריה; היא מתוקה, כמעט חסרת חרצנים וקלה מאוד לקילוף. **טנג'רין** הוא שם מסחרי אמריקאי למנדרינות בעלות קליפה כתומה-אדמדמה. **אור** הוא זן ישראלי — כלאיים של טמפל וזן דנסי — שפותח במכון וולקני ומהווה כיום את זן הייצוא הישראלי המוביל בקבוצה. **מיכל** ו**אודם** הם זני מנדרינה ישראליים מוקדמים נוספים.
אזור הים התיכון הוא בית גידול אידיאלי להדרים: קיץ חם ויבש שמפחית מחלות עלווה, וחורף מתון שמאפשר הבשלה איטית וצבירת סוכרים. ההדרים הגיעו לארץ כבר בתקופות קדומות, והפרדס הישראלי — שהתפרסם בזן שמוטי (יפו) — היה מנוע הכלכלה החקלאית של הארץ בראשית המאה ה-20.
המנדרינות עמידות לקור יותר מרוב ההדרים: עץ בוגר ובריא שורד טמפרטורות של -4°C עד -6°C לזמן קצר, כך שברוב חלקי הארץ אין בעיה. שתילים צעירים בשנתיים הראשונות זקוקים להגנה מכפור.
כל עצי ההדר בארץ מורכבים, והכנה קובעת עמידות למחלות, לקרקע ולמליחות. הכנות הנפוצות: **וולקה מריאנה** (חסונה וסובלת קרקעות כבדות), **סוור סיטרנג'** (עמידה לגומוזיס ולנגיף הטריסטזה, אך רגישה לגיר), ו**מקרופילה** (מהירה מאוד, מתאימה לקרקעות קלות, פחות עמידה לקור). כנת החושחש (תפוז חמוץ) נזנחה ברובה בשל רגישות לטריסטזה.
בקרקע גירנית (הרבה גיר פעיל) יש לבחור כנה סבלנית לגיר, אחרת העץ יסבול מכלורוזה — עלים צהובים עם עורקים ירוקים.
מבחינת הלכה, הרכבת הדרים על כנת הדר היא מין במינו בקבוצה הזו לרוב הדעות, אך הרכבה בין מיני הדר שונים מעוררת שאלה — יש להתייעץ עם רב לפני הרכבה עצמית, ובמקרה של שתיל קנוי ההרכבה נעשתה ממילא במשתלה.
המועד הטוב ביותר: מרץ-מאי, אחרי סכנת הכפור, או ספטמבר-אוקטובר. בוחרים מקום שמשי מלא — לפחות 6 שעות שמש — ומוגן מרוח מערבית חזקה, שמייבשת עלים וגורמת לנשירת פרי.
בור שתילה כפול מגודל הגוש, בלי לקבור את נקודת ההרכבה: היא חייבת להישאר 10-15 ס"מ מעל פני הקרקע, אחרת מתפתח ריקבון צוואר השורש (גומוזיס). בקרקע כבדה שותלים על תלולית.
בעציץ: מינימום 50 ליטר לעץ מנדרינה ננסי, מצע מנוקז מאוד, והשקיה תכופה יותר מבגינה.
הדרים רגישים גם ליובש וגם להצפה. הכלל: השקיה עמוקה ופחות תכופה, עם ייבוש קל של השכבה העליונה בין השקיות. בקיץ בארץ עץ בוגר בגינה צורך כ-60-100 ליטר בשבוע, מחולקים ל-2-3 השקיות. בחורף ההשקיה כמעט נפסקת בשנים גשומות.
עודף מים בעונת ההבשלה גורם להתבקעות פרי, וחוסר מים פתאומי אחרי יובש גורם לאותו דבר — חשובה אחידות.
דישון: הדרים הם צרכני חנקן כבדים. דשן מאוזן עם יסודות קורט מפברואר עד ספטמבר, בחלוקה למנות קטנות. חוסרי אבץ וברזל נפוצים מאוד בקרקעות הארץ ומתבטאים בעלים צעירים צהובים — מתקנים בריסוס עלוותי או בדישון כלאטי (Fe-EDDHA).
הדרים דורשים מעט מאוד גיזום. מסירים סורים (ענפים מתחת לנקודת ההרכבה — הם של הכנה ולא של הזן), ענפים יבשים או חולים, וענפים שנוגעים בקרקע. גיזום עיצוב קל בסוף החורף, לפני הלבלוב. אין לגזום בחורף קר — פצעים פתוחים חשופים לנזקי קור.
**מינר עלי ההדר** (Phyllocnistis citrella) — הנפוץ ביותר, מותיר מנהרות כסופות מתפתלות בעלים הצעירים. פוגע בעיקר בעצים צעירים ובנצרים החדשים בסוף הקיץ. בגינה ביתית: מסירים לבלוב נגוע וממתינים; אצל עץ בוגר הנזק בעיקר אסתטי.
**כנימות** (כנימה רכה, כנימת עש הדר, כנימת עלה) — מייצרות טל דבש והתפתחות פייחת שחורה. מטפלים בשמן מינרלי קיצי או בסבון אשלגני, ומטפלים בנמלים שמגדלות אותן.
**זבוב הים התיכון** — ניקוב הפרי. משתמשים בלכידה המונית עם מלכודות.
**גומוזיס** (Phytophthora) — זליגת שרף בגזע, כמעט תמיד תוצאה של שתילה עמוקה מדי או השקיה ישירה על הגזע.
הפריחה בארץ במרץ-אפריל, ריחנית מאוד, ופרחיה לבנים. הפרי מבשיל אצל זנים מוקדמים כבר באוקטובר-נובמבר (מיכל, אודם), אצל קלמנטינה בנובמבר-ינואר, ואצל אור בדצמבר-פברואר. חשוב לדעת: הדרים אינם ממשיכים להבשיל אחרי הקטיף (non-climacteric) — פרי שנקטף מוקדם יישאר חמוץ.
עץ מורכב מתחיל להניב מהשנה השנייה-שלישית ומגיע ליבול מלא בגיל 6-8. הפרי יכול להישאר על העץ שבועות רבים אחרי ההבשלה — מה שמאריך את עונת הקטיף בגינה הביתית.
לפי USDA FoodData Central, 100 גרם מנדרינה טרייה מספקים כ-53 קק"ל, 13 גרם פחמימות, 1.8 גרם סיבים, וכ-27 מ"ג ויטמין C — כשליש מהצריכה היומית המומלצת למבוגר. המנדרינה עשירה גם בבטא-קריפטוקסנתין, קרוטנואיד שהגוף ממיר לוויטמין A.
- Ladaniya, M. (2008). *Citrus Fruit: Biology, Technology and Evaluation*. Academic Press.
- Wu, G. A. et al. (2018). Genomics of the origin and evolution of Citrus. *Nature*, 554, 311-316. DOI 10.1038/nature25447
- מכון וולקני, מרכז מחקר חקלאי — טיפוח זני הדר בישראל (אור, מיכל, אודם).
- USDA FoodData Central — Tangerines (mandarin oranges), raw.
- משרד החקלאות ופיתוח הכפר, שה"מ — מדריכי גידול הדרים והדברת מינר עלי ההדר.
נושאים: קלמנטינה, מנדרינה, עץ קלמנטינה, הדרים, אור, מיכל, גידול הדרים בגינה, Citrus reticulata, עץ מנדרינה, גידול קלמנטינה, קלמנטינה בעציץ, הבדל בין קלמנטינה למנדרינה
קטלוג השתילים של משתלת מלאו את הארץ — עצי פרי נדירים וטרופיים, משלוח לכל הארץ.