שם מדעי: Passiflora foetida
מטפס פסיפלורה קטן ומהיר ממשפחת ה-Passifloraceae, מוצאו במקסיקו, באיים הקריביים ובאמריקה הטרופית. הפרי קטן מאוד — בגודל ביצת יונה (2–3 ס"מ) — ועטוף בחפים מנוצים ודביקים האופייניים למין. **הטעם מתוק לחלוטין, ללא חמיצות, ארומטי מאוד ומזכיר קוקטייל פירות**. אופן האכילה: עושים חור בקליפה הדקה ושותים את התכולה — יש מעט ציפה אך הטעם עז וריחני במיוחד. העלים תלת-אונתיים, מכוסים שערות רכות ונעימות למגע כקטיפה. **הצמח אינו זקוק להפריה חיצונית ומניב בעצמו**. ⚠️ חשוב: אוכלים אך ורק פרי בשל לגמרי (כשהקליפה לבנה כמו ביצת יונה ומתרככת) — פרי ירוק ועלים מכילים גליקוזידים ציאנוגניים ואינם למאכל
פסיפלורה מקסיקנית (Passiflora foetida) — מין יחיד, ללא תתי-זנים בגידול אצלנו
**פסיפלורה מקסיקנית (Passiflora foetida)** נחקרה בעיקר במחקרי פיטוכימיה ומעבדה, ולא במחקרים קליניים בבני אדם. תמציות הצמח תועדו כמכילות פלבונואידים (vitexin, isovitexin), חומצות פנוליות ופוליפנולים בעלי פעילות אנטי-אוקסידנטית ואנטי-מיקרוביאלית **במבחנה בלבד**. הפרי הבשל הוא מזון טעים וארומטי המספק ויטמין C, סיבים ופוליפנולים בכמות של פרי טרי רגיל. **אופן צריכה:** עושים חור בקליפה הדקה של פרי בשל ל
המחירים מתעדכנים לפי המלאי במשתלה. משלוח לכל הארץ, איסוף עצמי ללא עלות.
בחרו מיקום שמש עם הגנה מרוח. פסיפלורה מקסיקנית (Passiflora foetida) זקוק לאקלים המתאים לאזור הגידול שלכם.
חפרו בור בנפח כפול מגוש השורשים, ודאו ניקוז מצוין וערבבו קומפוסט בוגר. שתלו את פסיפלורה מקסיקנית כשצוואר השורש בגובה פני הקרקע, ומלאו במים לאיטום מרווחי אוויר.
בקיץ 2–3 השקיות בשבוע, בחורף לפי הגשם ולחות הקרקע. יש לאפשר לשכבה העליונה להתייבש בין השקיות — עמידת מים בשורשי פסיפלורה מקסיקנית מזיקה יותר מהשקיה מעטה.
פזרו חיפוי אורגני בעובי 5–10 ס״מ מסביב לגזע (בלי לגעת בו) לשמירת לחות ומניעת עשבייה. דשנו בדשן אורגני מאוזן באביב ובסוף הקיץ, וגזמו ענפים יבשים או צפופים בסוף החורף.
שתילים צעירים רגישים יותר מעצים בוגרים. בחורף הראשון מומלץ כיסוי ביריעת גאוטכני, חיפוי מעובה או גידול בכלי נייד שניתן להעביר למקום מוגן.
הזנים הזמינים: פסיפלורה מקסיקנית (Passiflora foetida) — מין יחיד, ללא תתי-זנים בגידול אצלנו. בחירת זן מתאימה לאזור הגידול ולמקום הפנוי משפיעה ישירות על גודל היבול ועל מועד הפריחה הראשונה.
הזנים המוכרים: פסיפלורה מקסיקנית (Passiflora foetida) — מין יחיד, ללא תתי-זנים בגידול אצלנו.
**פסיפלורה מקסיקנית (Passiflora foetida)** נחקרה בעיקר במחקרי פיטוכימיה ומעבדה, ולא במחקרים קליניים בבני אדם. תמציות הצמח תועדו כמכילות פלבונואידים (vitexin, isovitexin), חומצות פנוליות ופוליפנולים בעלי פעילות אנטי-אוקסידנטית ואנטי-מיקרוביאלית **במבחנה בלבד**. הפרי הבשל הוא מזון טעים וארומטי המספק ויטמין C, סיבים ופוליפנולים בכמות של פרי טרי רגיל. **אופן צריכה:** עושים חור בקליפה הדקה של פרי בשל ל
בשנתיים הראשונות משקים פסיפלורה מקסיקנית בקביעות — בקיץ 2–3 פעמים בשבוע ובחורף לפי הגשם ולחות הקרקע, תוך בדיקה שהשכבה העליונה מתייבשת בין השקיה להשקיה. עץ מבוגר וממוסד זקוק להשקיה מרווחת יותר. ניקוז טוב הכרחי — עמידת מים בשורשים מזיקה יותר מהשקיה מעטה.
בשנים הראשונות מומלץ להגן על שתילים צעירים מפני קרה באמצעות יריעה, חיפוי קרקע או גידול בכלי שניתן להעביר למקום מוגן. עצים מבוגרים עמידים יותר, ובאזורים קרים כדאי לשתול בפינה מוגנת מרוח.
הזמן עד לפריון תלוי בגודל השתיל ובשיטת הריבוי: שתילים מורכבים נותנים פרי מוקדם יותר מזרעים. שתיל בגודל מפותח מקצר משמעותית את ההמתנה. השקיה סדירה, דישון עונתי ומיקום נכון הם הגורמים המשפיעים ביותר על מועד הפריחה הראשונה.
השם המדעי המקובל של פסיפלורה מקסיקנית הוא Passiflora foetida.
ניתן לרכוש שתילי פסיפלורה מקסיקנית ישירות ממשתלת "מלאו את הארץ" ברחוב השעורה 27, צרופה, עם משלוח לכל הארץ. לפרטים ולהזמנה: https://malo-et-haaretz.com/plant/passiflora-foetida.
Scientific name: Passiflora foetida
A small, fast-growing passionflower vine of the Passifloraceae family, native to Mexico, the Caribbean and tropical America. The fruit is very small — about the size of a dove's egg (2–3 cm) — and wrapped in the feathery, sticky bracts characteristic of the species. **The flavour is fully sweet with no acidity, intensely aromatic and reminiscent of a fruit cocktail.** How it is eaten: pierce a hole in the thin shell and drink the contents — there is little pulp, but the flavour is strong and fragrant. The three-lobed leaves are covered in soft hairs and are velvety to the touch. **The plant needs no cross-pollination and sets fruit on its own.** ⚠️ Important: eat only fully ripe fruit (when the shell turns white like a dove's egg and softens) — green fruit and leaves contain cyanogenic glycosides and are not edible