שם מדעי: Butia capitata
דקל מאכל בעל פירות צהובים עד כתומים, ארומטיים ומתוקים עד חמצמצים. ציפת הפרי הבשל נאכלת טרייה ומשמשת למיצים, גלידות וריבות. בעל גזע יחיד ועלים נוצתיים מקושתים בגוון ירוק־כחלחל. Butia capitata מקורו בסראדו בברזיל; אין לבלבל עם Butia odorata, שנמכר בעבר באותו שם וממנו נלקחו רבות מטענות העמידות לקור.
מוצא טבעי לפי Kew ו-Embrapa: הסראדו בברזיל, במדינות באהיה, גויאס ומינאס ז׳ראיס. תפוצה בדרום ברזיל ובאורוגוואי תחת השם הישן עשויה להתייחס ל-Butia odorata, ואין לייחס אותה למין זה.
אין במקורות שנבדקו ניסויי התאמה אזוריים מאומתים בישראל ל-Butia capitata. עד לאימות הזיהוי והעמידות, יש לבחור מקום שמשי ומנוקז, להשקות בזמן ההתבססות ולהגן בזמן קרה. אין להבטיח התאמה לכל הארץ או יבול באזורים קרים.
פירות הבוטיה (Butia capitata) עשירים בויטמין C (53.6 מ"ג/100 גרם - 60% מהצורך היומי), קרוטנואידים (8.6 מ"ג כולל בטא-קרוטן כעיקרי), סיבים תזונתיים (3.5 גרם), אשלגן (430 מ"ג), סידן (25 מ"ג), ומגנזיום (18 מ"ג). הפירות מכילים גם חומצות שומן בלתי רוויות בשמן הזרעים (42% חומצה אולאית). תומכים בהגנה מנזק חמצוני, חיזוק החיסון, בריאות העיכול והלב. **מינון:** 100-150 גרם פירות טריים ביום. **מקור:** Barbosa
המחירים מתעדכנים לפי המלאי במשתלה. משלוח לכל הארץ, איסוף עצמי ללא עלות.
אין במקורות שנבדקו ניסויי התאמה אזוריים מאומתים בישראל ל-Butia capitata. עד לאימות הזיהוי והעמידות, יש לבחור מקום שמשי ומנוקז, להשקות בזמן ההתבססות ולהגן בזמן קרה. אין להבטיח התאמה לכל הארץ או יבול באזורים קרים.
חפרו בור בנפח כפול מגוש השורשים, ודאו ניקוז מצוין וערבבו קומפוסט בוגר. שתלו את בוטיה קפיטטה כשצוואר השורש בגובה פני הקרקע, ומלאו במים לאיטום מרווחי אוויר.
בקיץ 2–3 השקיות בשבוע, בחורף לפי הגשם ולחות הקרקע. יש לאפשר לשכבה העליונה להתייבש בין השקיות — עמידת מים בשורשי בוטיה קפיטטה מזיקה יותר מהשקיה מעטה.
פזרו חיפוי אורגני בעובי 5–10 ס״מ מסביב לגזע (בלי לגעת בו) לשמירת לחות ומניעת עשבייה. דשנו בדשן אורגני מאוזן באביב ובסוף הקיץ, וגזמו ענפים יבשים או צפופים בסוף החורף.
שתילים צעירים רגישים יותר מעצים בוגרים. בחורף הראשון מומלץ כיסוי ביריעת גאוטכני, חיפוי מעובה או גידול בכלי נייד שניתן להעביר למקום מוגן.
אין במקורות שנבדקו ניסויי התאמה אזוריים מאומתים בישראל ל-Butia capitata. עד לאימות הזיהוי והעמידות, יש לבחור מקום שמשי ומנוקז, להשקות בזמן ההתבססות ולהגן בזמן קרה. אין להבטיח התאמה לכל הארץ או יבול באזורים קרים.
מוצא טבעי לפי Kew ו-Embrapa: הסראדו בברזיל, במדינות באהיה, גויאס ומינאס ז׳ראיס. תפוצה בדרום ברזיל ובאורוגוואי תחת השם הישן עשויה להתייחס ל-Butia odorata, ואין לייחס אותה למין זה.
פירות הבוטיה (Butia capitata) עשירים בויטמין C (53.6 מ"ג/100 גרם - 60% מהצורך היומי), קרוטנואידים (8.6 מ"ג כולל בטא-קרוטן כעיקרי), סיבים תזונתיים (3.5 גרם), אשלגן (430 מ"ג), סידן (25 מ"ג), ומגנזיום (18 מ"ג). הפירות מכילים גם חומצות שומן בלתי רוויות בשמן הזרעים (42% חומצה אולאית). תומכים בהגנה מנזק חמצוני, חיזוק החיסון, בריאות העיכול והלב. **מינון:** 100-150 גרם פירות טריים ביום. **מקור:** Barbosa
בשנתיים הראשונות משקים בוטיה קפיטטה בקביעות — בקיץ 2–3 פעמים בשבוע ובחורף לפי הגשם ולחות הקרקע, תוך בדיקה שהשכבה העליונה מתייבשת בין השקיה להשקיה. עץ מבוגר וממוסד זקוק להשקיה מרווחת יותר. ניקוז טוב הכרחי — עמידת מים בשורשים מזיקה יותר מהשקיה מעטה.
אין במקורות שנבדקו ניסויי התאמה אזוריים מאומתים בישראל ל-Butia capitata. עד לאימות הזיהוי והעמידות, יש לבחור מקום שמשי ומנוקז, להשקות בזמן ההתבססות ולהגן בזמן קרה. אין להבטיח התאמה לכל הארץ או יבול באזורים קרים. בשנים הראשונות מומלץ להגן על שתילים צעירים מפני קרה באמצעות יריעה, חיפוי קרקע או גידול בכלי שניתן להעביר למקום מוגן. עצים מבוגרים עמידים יותר, ובאזורים קרים כדאי לשתול בפינה מוגנת מרוח.
הזמן עד לפריון תלוי בגודל השתיל ובשיטת הריבוי: שתילים מורכבים נותנים פרי מוקדם יותר מזרעים. שתיל בגודל מפותח מקצר משמעותית את ההמתנה. השקיה סדירה, דישון עונתי ומיקום נכון הם הגורמים המשפיעים ביותר על מועד הפריחה הראשונה.
השם המדעי המקובל של בוטיה קפיטטה הוא Butia capitata.
ניתן לרכוש שתילי בוטיה קפיטטה ישירות ממשתלת "מלאו את הארץ" ברחוב השעורה 27, צרופה, עם משלוח לכל הארץ. לפרטים ולהזמנה: https://malo-et-haaretz.com/plant/butia-capitata.
Scientific name: Butia capitata
Edible-fruited palm with aromatic yellow to orange fruit, sweet to tart. Ripe pulp is eaten fresh or used in juice, ice cream and jam. Single trunk and arching blue-green pinnate leaves. Butia capitata is native to the Brazilian Cerrado; it must not be confused with Butia odorata, formerly sold under the same name and the source of many cold-hardiness claims.